את המניקור הראשון שלי עשיתי בעצמי, לעצמי, בגיל 9.
מניקור זה כלל למעשה מריחת לק בלבד, אשר קדמה לה גזירת ציפורניים מיומנת בידי אמי. כפי שהיא חייבה אותי לעשות מדי שבוע, ביום שישי בצהריים, כמו כל אמא טובה.
מריחת לק זו אולי לא עלתה יפה כפי שאפשר לצפות, אך אני הרגשתי שמעל לכל ספק, עליתי מדרגה.
ממקום גיל 9 האמנתי כי עשירה אנוכי עד מאוד בגוון לק זה, היחיד שאמי הרשתה לי להתהדר בו, כלומר וורוד בהיר.
ורוד בייבי, בהיר כל כך עד שהיה כמעט שקוף. למעשה, היום נדמה לי שהוא בכלל היה לק שקוף עם גוון קל של ורוד – גוף.
לק שקוף ורוד היה הצבע היחיד שנראה לאמי הולם לילדה בגילי. כלומר, לא לק צעקני מדי, לא חצוף, לא לק שהמורה תזדעזע קשות ממנו, כלומר מהחינוך של אמא שלי.
וכך היה. היום בנות מנסות גווני לק רבים בצבעים שעולים על כל דמיון. לא רק לק אדום, אלא גם סגול, צהוב, כחול, ירוק, לבן ואפילו לקים בשילובי צורות, מדבקות וחותמות. לא בכל כתה מרשים, כמובן. אבל שורה תחתונה, הן יודעות בדיוק מה זה פרנץ' מניקור. פרנץ' מניקור הוא מושג שאני התוודעתי אליו רק בשנות העשרים שלי. אכן, הולך ולק הדור. בר רוז ב 10 שכבות, הדייט שלי עם אורלי
מניקור
